You are here

Title

הימים הראשונים בכפר השילוח

התקופה הראשונה לבואם של התימנים לירושלים היתה תקופה קשה ומרה, אך בני העדה התימנית היו אנשים תמימים, יראי שמים וחדורי אמונה ואהבת הארץ, בני העדות האחרות הסתכלו על התימנים בשנתם הראשונה בירושלים בחשדנות ובסקרנות:
"בראשונה, בבואם לביהמ"ד, ויקחו בידם ספר הרמב"ם (רב לימודם בהרמב"ם) או ספר אחר, נחשבו בעיני רואיהם לבורים אשר לא ידעו קרוא בספר, כי אחזוהו מהופך ויקראו בו, ואחרי כי לא הבינו לשונם, דמו הרואים כי רק להטעות את אחיהם מגמתם למען רחם עליהם ולחשבם לבני תורה ובאמת לא ידעו עד מה מהכתוב בספר, והאות כי יאחזוהו מהופך, אכן אח"כ נוכחנו לדעת כי חסרון הספרים בארצם אלצם להתלמד לקרוא מספר ישר והפוך, והיה בהתאסף ארבעה מהם, ויספיק למו ספר אחד, וישבו השניים איש מול רעהו, והשניים מצידם גם הם איש מול אחיו וילמדו ארבעתם בספר האחד, וכן למדו מנעוריהם, ואין שום הבדל למו אם יאחזו הספר ישר או הפוך."
 
בחודשים הראשונים לבואם היו מבני הישוב הישן בירושלים שהתנכרו להם ואף לא הסכימו לצרף תימני כעשירי למנין. גם התימנים עצמם לא הסתגלו למנהגי התפילה ונוסחיה בירושלים והם נאלצו לארגן לעצמם תפילה במקומות ארעיים: "במשך ארבעה חודשים באו לירושלים שלשה מניינים מהתימנים, והיו מתכנסים בבית אחד להתפלל בבוקר ובערב וצועקים אל ה' שתיים שלוש שעות ולומדים כפי כוחם"
'האסיף', שנה ב', תרמ"ו, עמ' 193-199. מובא אצל: ישראל ישעיהו ושמעון גרידי, 'מתימן לציון' (קובץ). תל אביב תרצ"ח, עמ' 190.
 
מתוך המאמר "בית הכנסת בכפר התימנים", דורון הרצוג, טבת תשס"ט. 
למאמר המלא